באולימפיאדת ברלין היו כרוכים זה בזה ספורט ופוליטיקה. שנתיים לפני עליית הנאצים לשלטון קבע הוועד האולימפי הבינלאומי שהאולימפיאדה האחת עשרה תתקיים בשנת 1936 בברלין. כאשר עלה היטלר לשלטון היא שוכנע כי לאולימפיאדה, ככינוס בינלאומי של ספורטאים, יש ערך תעמולתי רב לגרמניה הנאצית. הוא העריך שהאולימפיאדה תסייע להעניק הכרה חוקית בינלאומית למשטר הנאצי ולכן הסכים לקיימה ואף התחייב לא לפגוע במשתתפיה על רקע גזעם. במסגרת ההכנות לאירוח האולימפיאדה נבנו מגרשי ספורט, מתקני אירוח והוסרו השלטים שאסרו כניסת יהודים לגנים ציבוריים, לאולמות תיאטרון וכדומה.

באולימפיאדה זו הונהג לראשונה מירוץ הלפיד האולימפי, המתקיים עד ימינו (מנהג זה לא התקיים באולימפיאדות של העולם העתיק). הרצים נושאי הלפיד רצו מאולימפיה שביוון דרך בולגריה, יוגוסלביה, הונגריה, אוסטריה, צ'כוסלובקיה ועם פתיחת האולימפיאדה הגיעו לברלין. בכל עיר שנושאי הלפיד הגיעו אליה נערכו טקסים ובהם הונפו דגלים מעוטרים בצלבי קרס. לטקסים אלה הייתה משמעות תעמולתית חשובה.

באולימפיאדת ברלין זכתה גרמניה במרבית מדליות הזהב – שלושים ושלוש לעומת עשרים וארבע מדליות שזכתה בהן ארצות הברית. בעיני המשטר הנאצי היו הישגים אלה הוכחה לעליונות הגזע הארי.

אחד האירועים המביכים ביותר עבור המשטר הנאצי באולימפיאדה זו הייתה זכייתו של הרץ השחור המהיר ג'סי אוונס במדליית הזהב בקפיצה לרוחק - 8.16 מטרים. לאחר ניצחונו מיהר היטלר לעזוב את האיצטדיון ולא השתתף בטקס הענקת המדליה לזוכה.

המשחקים האולימפיים הונצחו בסרטה של לני ריפנשטאל "אולימפיה" וחלקם גם שודרו בטלויזיה והוקרנו באולמות מיוחדים שהוקמו בברלין ובהמבורג.

קראו עוד:
הקולנוע במשטרים טוטליטריים
"אולימפיה" : הספורט והקולנוע בשירות הנאצים